ליאור שמחי

למה בעצם הגעת דוקא לכאן?

"האמת היא שזה אחד מהמקרים בהם רואים ברור איך יד ההשגחה מסובבת הכל. לא תכננתי להגיע לנזר, אבל מה' יצא הדבר. אחרי תקופת התחזקות קבעתי עם כחמש עשרה בחורים ממקום מגורי שניסע יחד לשבת בירושלים, כדי לראות מה זו ישיבה. הכל היה סגור ומתוכנן, ופתאום ביום שישי, בשעה ארבע אחרי הצהריים, כולם ללא יוצא מן הכלל החליטו שהם לא מגיעים. זה היה ברגע שאחרי האחרון, שבת נכנסת בשבע! הייתי אובד עצות. ידעתי שזה ניסיון משמים,
אבל לא רציתי לנסוע לבד. אחרי חיפושים וטלפונים השגתי בחור אחד שלא הכרתי, חבר של חבר, שהסכים לנסוע איתי. בגלל השעה המאוחרת לא יכולנו הגיע לירושלים, אז נחתנו ב"נזר", ומאז ב"ה שנינו פה…"

איך המשפחה קיבלה את הכניסה שלך לישיבה?

"בתחילה היה להם מאד קשה. הורי דאגו לי שאצליח וגם שילמו את התואר… ופתאום בום כזה. בתקופה הראשונה ללימודי בישיבה עוד לא סיפרתי להם על  ההחלטה הסופית שלי, וכשהם שמעו על כך זה היה הלם. הם הגיעו לביקור בישיבה, וכשאמא שלי ראתה את המבנה ואת תנאי המגורים היא התחילה לבכות…
לאותו ביקור הם הגיעו כעוסים ומתוסכלים, ובמצב הרוח הזה נכנסו אל ראש הישיבה. הוא קלט ברגע את האוירה, ביקש ממני לצאת, וראה זה פלא: אחרי עשרים דקות שיחה הם יצאו מחייכים ושמחים עד השמים. אין לי מושג מה הוא אמר להם שם, אבל עובדה היא שמאז והלאה הם תומכים בי ונותנים לי ללמוד
ולהתחזק.
בסופו של דבר זכיתי ברוך ה' שכל המשפחה שלי התחזקה יחד איתי. אחי הצעיר נכנס לישיבה חצי שנה אחרי, למרות שהיה בסך הכל בכיתה י"א. מאוחר יותר חזרו בתשובה גם ההורים שלי, אחותי עם בעלה וארבעת ילדיהם, ואחי עם ארבעת ילדיו".

ספר לנו מעט על התקופה הראשונה בישיבה…

ר' ליאור מחייך. "למה מעט, אפשר לחבר ספרים שלמים… אבל לפני הסיפורים, אני חייב לומר לך שהדבר הראשון ששבה אותי בישיבה היה האוירה. כשנכנסתי לישיבה הייתי ממש מופתע. פתאום אתה רואה אנשים רגועים, מחייכים, לא מדברים לשון הרע, לא צועקים. כל הזמן מתייחסים לשני, שואלים מה אתה צריך, רק רוצים לעזור. הגעתי אז ישר מלימודי התואר, וההבדלים בין שתי העולמות, בין האנשים, בהתנהגות ובשאיפות, היו יותר ממורגשים.
באותם ימים הישיבה היתה קטנה יותר, פחות מוכרת ומרכזית. היתה הרגשה משפחתית, כבר בשבת הראשונה בישיבה הרגשתי שהגעתי הביתה, וזה עוד לפני  שפגשתי את ראש הישיבה, שלא היה במקום באותה השבת".

אתה מדבר על האוירה המיוחדת בישיבה.תוכל להרחיב בנושא?

"בודאי. כמו שאמרתי, המשפחתיות היא אבן יסוד של הישיבה. אני עד היום מודה לקב"ה שזכיתי להיות חלק ממשפחת נזר הענקית. בנוסף לזה יש את המסירות של ראש הישיבה ושל הצוות, מסירות שאין לה אח ורע. בתקופת כניסתי לישיבה ראש הישיבה היה עסוק מאד, טרוד עד מעל לראשו, ובכל זאת בשבילנו היה
לו את כל הזמן שבעולם. אם זו שאלה בהלכה, אם בבקשת עצה טובה, תמיד הוא היה שם, הקשיב והדריך. פעמים רבות הוא ישב איתנו לשיחות נפש שארכו שעות!
גם שאר הצוות מיוחדים מאד במסירות לבחורים, ממש בצורה אינסופית. קח לדוגמה את המשגיח הרב גולדשמידט שליט"א עם אשתו שתחי'. הרבה מאברכיות נזר אחרי לידה פשוט אורזות תיק ועוברות לגור אצלם, לפעמים במשך חודשים! הרבנית משמשת כאמא של היולדת, ועוזרת לה בכל שעות היום והלילה, בצורה מופלאה וללא שום תמורה.
בכלל כל אחד בישיבה שצריך משהו יודע שכולם יתגייסו בשבילו, כולל אירוח בכל שבת וחג ובכל זמן. כל הדלתות תמיד פתוחות לכולם, של המשרד, של הבתים ובעיקר של הלב".

הזכרת את השיעורים למתחזקים. איך נכנסת לזה?

"יד ה' כיוונה שהתחתנתי עם אישה מבית חרדי, וחמי הי"ו התעקש שאדרוש בבית הכנסת שלו בין קבלת שבת לערבית. בסייעתא דשמיא אנשים נהנו מאד, וביקשו שיעור על בסיס שבועי. בו זמנית קרה אותו הדבר גם בבית הכנסת שבמקום מגורי הורי באיזור המרכז, וכך מצאתי את עצמי כבר בשנה השנייה לנישואיי מוסר שני שיעורים שבועיים בשני מקומות בארץ.
אחרי כמה שנים יצאה קבוצה גדולה מאד מאותם שיעורים לסמינר של "ערכים". הם התעניינו בפעילות שלי, ואחרי כמה שבועות ושיחות עם מנכ"ל הארגון הרב יוסף וליס שליט"א, נכנסתי להיות מרצה בחוגי בית וסמינרים של ארגון "ערכים". מאז ה' זיכה אותי לעסוק בנוסף ללימוד גם בקירוב רחוקים, וכיום, שתים עשרה שנים אחרי שנכנסתי לישיבה, זכיתי להוציא דיסקים של שיעורים, הדרכת חתנים, מועדי ישראל ועוד, הכל בתמיכת רבני הישיבה והמשפחה
היקרה שלי".

מילה לסיום…

"אני רוצה מעל גבי הבמה הזו להודות לבורא העולם שכיוון אותי למקום הטוב ביותר בשבילי. הרווחתי גם להתקרב אליו, גם לקבל משפחה ענקית בדמות ישיבה מדהימה, וגם בס"ד לקרב רחוקים. זו גם ההזדמנות להודות להורי היקרים על הכל, ולצוות הישיבה על הכוחות אינסופיים שהשקיעו בכולנו, ובראשם ראש הישיבה הענק שבענקים. כולנו מברכים אותו שיעמיד תלמידים הרבה, ויזכה לאריכות שנים ארוכות וטובות ולנחת רוח יהודית מכל יוצאי חלציו ותלמידיו".